אז היום אנחנו מטיילים ב…

יש משהו סמלי בזה שהיום האחרון בטיול התחיל בשמיים אפורים וערפל כבד.כאילו האי אומר לנו: עוד לא סיימנו, אבל אני לא מתכוון לעשות את זה קל.אז יצאנו לדרך עם מעיל גשם, מצב רוח סקרן, ולוח זמנים של מקומות שאיכשהו עוד לא הספקנו. במפות, הדרך לתחנה הראשונה שלנו במזרח האי נראית קלה. בפועל, הגשם והערפל הולכים ומתגברים. בלב כבר מקננת תחושה של אולי לא נצליח לעשות היום את מה שתכננו. כדי בכל זאת לעשות משהו חוץ מלנסוע, בצורה ספונטנית נכנסים ל Pico dos Bodes שמסומנת כנקודת תצפית מרהיבה.בפועל, כשהגענו – זה היה כמו להביט לתוך כוס חלב.הערפל היה כל כך סמיך, שנראה שפשוט אנחנו בתוך הענן.אז עשינו את הדבר ההגיוני: צילמנו…

זה היה אחד הימים האלה שאתה מרגיש שאתה נוסע בתוך גלויה – אבל עם הרבה יותר עצירות לצילום.היום היה כולו השלמות במערב האי סאו מיגל, יום שכולו חגיגה של ירוק עז, מצוקים חדים, חוף לבה שחור, כבישים צרים ומתפתלים ופנינות חמד שמתחבאות בפינות הנכונות. לאחר נסיעה קצרה מערבה, התחלנו את הבוקר באחד המקומות המפתיעים אבל הכי מגניבים על האי:Aqueduto do Carvão – שריד אדריכלי של מערכת הובלת מים מהמאה ה־19, שעובר דרך יער ונראה כאילו נלקח מסצנה של הרפתקה. הליכה קצרה מהחניה, הכניסה חופשית, והאווירה? מסתורית לחלוטין.קירות אבן שחורה מכוסים טחב, צללים משחקים עם האור, ואתה מהלך לאט – ומצלם הרבה. זה אתר שהוא חוויה שהיא קצת גילוי, קצת צילום…

אחרי ימים של הרים, אדים, אגמים וטבילות (מים חמים, מים קרים, מים עם גופרית, מים עם גלים) – החלטנו שהגיע הזמן לתת קצת כבוד לבירה המקומית של סאו מיגל: פונטה דלגדה. היום הזה היה קצת כמו פיצול אישיות – מהסוג החביב:בבוקר – סיבוב חנויות וחלונות ראווה.בצהריים – חלק הלך לראות לוויתנים (אמיתיים!), חלק הלך לצלם תמונות פרופיל.ובערב? התאחדנו לארוחה מגניבה ב־Arco 8, המקום עם השם הכי סקרן בעיר את היום פתחנו ברגליים. אין כמו להתחיל יום בטיול רגלי נינוח בין הרחובות המרוצפים של פונטה דלגדה – העיר הזו פשוט מזמינה אותך ללכת בה לאט.עברנו דרך חנויות העיצוב והמתנות, כי הרי איך אפשר לעזוב אי בלי קופסת סרדינים מעוצבת, בגדים בחנות…

יום שישי, ואנחנו כבר עמוק בתוך הקצב של סאו מיגל.השעונים הביולוגיים מסונכרנים עם הקצב האטלנטי והמצלמה – מלאה יותר מקיבה אחרי קוזידו.היום הזה לקח אותנו בשביל ירוק, בריכות חמות, קפה מול ים – וחתם בארוחת ערב בקצב לטיני. לאחר ארוחת בוקר, פתחנו את היום במסלול ל־Lagoa do Congro, אגם חבוי בלב יער קסום שלא היה מבייש סרט של דיסני.נסיעה צפונה, מעבר מכביש ראשי לכביש צדדי ואז לדרך עפר והנה יש חניה בסוף. יוצאים, מתארגנים (כלומר עוברים מסנדלי הליכה לנעלי הליכה) והולכים בשביל רחב אחרי משפחה מטיילת ספרדית. הספרדים הולכים ואנחנו אחריהם. הם הולכים ואנחנו עוקבים ממרחק קצר. בשלב כלשהו, הספרדים פוגשים כמה מטיילות שבאות ממול, נעצרים ומתחילה טלנובלה בספרדית שוטפת.…

יש ימים שמתחילים בשקט, בבהיה בשתילי אננס, ונגמרים ב־22:00 בלילה בפקק תנועה של עשרות אנשים לבושים בלבן שמנסים להבין איפה בדיוק מתחיל הפסטיבל הזה שכולם מדברים עליו.ובין לבין? כנסייה יפהפייה על הר, סלפי עם פסל מרחוק, ומחשבות עמוקות על האננס היום הוחלט שיהיה יום רגוע. זה אמצע הטיול וצריך לדעת כמה מושכים את הסיבולת של האנשים. תמיד באמצע הטיול יש את היום הזה שכולם קצת הפוכים. ובמיוחד שבערב מצפה לנו אירוע מכונן. את הבוקר התחלנו בביקור אצל האננסים. הגענו ל־A Arruda, חוות אננסים משפחתית מטר מהמלון (טוב, יותר לכיוון 200 מטר. או 400 מטר אם מתבלבלים ומתחילים ללכת קודם לכיוון ההפוך), אין דרך עדינה לומר את זה: לא ראינו אף…

היום מוקדש לצד המערבי של האי, Sete Cidades, איזור מרובה אגמים ומסלולי טיול. התעוררנו עם תוכנית ברורה: להתחיל קודם כל עם התצפית העל־טבעית Boca do Inferno, כי כל מי שהיה פה לפנינו כתב שזה ה-מקום.נוסעים ונוסעים, עולים במעלה ההר, וככל שעולים גבוה יותר רואים את השמיים יורדים לכיווננו. הערפל שבהתחלה היה משהו כזה מרחוק נהפך להיות "הושט היד וגע בו". למרות שהחניה של התצפית (יש מסלול של כמה קילומטר להגיע אליו) מלאה בטיילים לבושים ממיטב מחלצות טיולים, אנחנו מחליטים שהשכל גובר על הרגש. אין טעם לעשות מסלול שלם רק בשביל להיות בתוך ענן לבן וסמיך.ממשיכים בנסיעה לכיוון האגמים, יש עוד מסלול שסימנו לעצמו לעשות – Route of Rasa Lagoon. מגיעים…

יש ימים שבהם אתה מתעורר במלון רגוע, אוכל קרואסון חמאה עם קפה חם, ואז מחליט שהכי מתאים זה ללכת לראות איך מרגישה ביצה שמתבשלת.אז כן – היום הזה היה בדיוק כזה.ברוכים הבאים ליום שבו האדמה מבעבעת, הקוזידו מתבשל בבטן וגם מחוצה לה, והכל מריח כמו מסיבת גופרית שלא הוזמנת אליה – אבל אתה מאוד שמח שבאת. נסיעה של 40 דקות לכיוון מזרח (כמעט 3/4 אי עוברים, מצחיק פה המרחקים) ומגיעים. מימין אגם Furnas, בצבע טורקיז עמוק ומשמאל?Fumarolas – המקום שבו האדמה מתעצבנת בשקט.חורים באדמה שמוציאים אדים רותחים עם ניחוח עדין של גופרית/ביצה סרוחה/גרביים של מילואים.סביב הלועות האלה באדמה מבשלים את המאכל המקומי – הקוזידו – תבשיל בשר וירקות שמתבשל באדמה…

היום – החלטנו להקשיב לקצב שלנו ולקצב של האי. יום רגוע אחרי יום אינטנסיבי של מעברים אתמול. לאחר תכנון אמש, החלטנו לעשות את החלק הצפון־מזרחי של סאו מיגל, בצורה רגועה (מה שאומר אצלנו – פחות טיולים ארוכים ברגל). התחלנו את היום עם ארוחת בוקר מפנקת. לא בופה אינסופי כמו במלונות־על, אלא בחירה מדויקת של מה שטוב: לחם מקומי טרי, גבינות אזוריות, ריבות ביתיות, פירות חתוכים, ביצים לפי בקשה – וכמובן, קפה ומאפה. הבוקר הזה קבע את הטון ליום כולו: שקט, מקומי, מחויך השמש כבר הציצה, ואנחנו – מוכנים לצאת לדרך. התחנה הראשונה הייתה בצד השני של האי, חצי שעה נסיעה – וכאילו נכסנו ליקום אחר. הילדים קוראים לזה קסם.Miradouro de…